האבן הירושלמית משויכת למקום בכל יסודותיה, שכן היא נחצבת ומסותתת באותו המרחב. הרעיון התכנוני ממנו גובש חומר הבנייה של ירושלים "החדשה" של אחרי 1967, התקבע כצו חוקי, עיצב את פני העיר ובמקביל הפך כלי לשליטה. מה שנראה כמאמץ לשמור על אופייה האחיד והייחודי של העיר, נחשף בסרט כתשתית לאסטרטגיה שקטה אך עיקשת של סיפוח. באמצעות חומרי ארכיון וראיונות עם אדריכלים, מתכנני ערים ותושבים פלסטינים, סרטה החדש, הנוקב ומעורר המחשבה של דנאי אילון פורש נרטיב מרתק של עיר שנבנית תוך כדי מחיקה, שבה היופי עוטף את האלימות, ושבה כל אבן המסותתת ביד שואבת לתוכה זיכרון כפי שהיא לוכדת את קרני האור.

לאחר ההקרנה יתקיים דיון בהשתתפות הבמאית דנאי אילון, ועלי חביבללה. מנחה: עלי מואסי